לאחרונה פורסם פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט דורון חסדאי) באחת מהפרשות המטרידות תושבי חוץ המשקיעים בנדל"ן בישראל.
סיפור המעשה היה כזה:
יהודי תושב אנגליה (סם אייסוי) קנה מגרש בקריית אונו. יום אחד מתקשרים לעורך הדין שלו בישראל ביחס לחוב של היטל השבחה בגין מכירת המגרש.
ברם, שאייסוי מעולם לא מכר את המגרש. עורך הדין החל לברר את הדברים והסתבר כי מישהו התחזה למר סם אייסוי, נטל כביכול הלוואה והמלווה רשם משכון.
אח"כ הוא פנה לרשם ההוצאה לפועל, מינה כונס נכסים, פורסם מכרז והתקבלו הצעות לרכישת המגרש.
הקונים חתמו על הסכם מכר עם כונס הנכסים, שילמו את התמורה ואף קיבלו החלטה של רשם ההוצאה לפועל לפיה הם בעלי הנכס.
בשלב הזה, נכנסנו לתמונה והגשנו תביעה לבית המשפט המחוזי כדי לעצור את המכירה רגע לפני שרשם המקרקעין רושם את הנכס על שם הקונים. הקונים טענו כי הנכס כבר שייך להם, שכן הם רכשו אותו במסגרת הליך משפטי וחל סעיף 34א לחוק המכר ("תקנת השוק") הקובע כי גם אם יש ערעור על הבעלות – מי שקונה את הנכס בהוצאה לפועל הופך לבעליו וקונה אותו נקי מכל זכות של גורם אחר.
התעוררה שאלה משפטית מהותית – האם תקנת השוק חלה גם כשהנכס עדיין לא רשום על שם הקונים?
בית המשפט המחוזי קיבל את עמדתנו לפיה תקנת השוק מגנה אך ורק על מי שנרשם כבעלים ולא על מי שרק היה זכאי להירשם כבעלים. הרעיון של "תקנת השוק" עלול להיות "תקלת השוק" אצל תושבי חוץ שפתאום מוצאים את עצמם מאבדים את הנכס שרכשו בישראל, ולכן חשוב להגביל את תחולת סעיף 34א לחוק המכר כך שאם תפסו את המרמה בזמן – עדיין יש תקנה לבעלים המקורי.
