פרופ' וינרוט ייצג את בזק בינלאומי בתביעה ייצוגית שהוגשה כנגדה בטענה להטעיית צרכנים.
טענת התובע הייתה כי לקראת פתיחת שוק השיחות הבינלאומיות לתחרות, יצאה בזק בינלאומי במסע פרסום נרחב כי תעריפיה זולים וכי עלות השיחות הבינלאומיות באמצעותה היא נמוכה. עוד טען התובע, כי מאוחר יותר, בסמוך לפתיחת השוק ולכניסת גורמים נוספים לתחרות, פרסמה בזק בינלאומי פרסומים נוספים לפיהם, מחיריה זולים וכדאיים ביותר, כשהיא משמיטה את העובדה שכדי ליהנות מהתעריפים הנמוכים, הלקוח צריך להירשם כמנוי, אחרת ייגבו תעריפים הגבוהים מאלה של החברות המתחרות.
בית המשפט המחוזי דחה את התביעה והתובע ערער לבית המשפט העליון.
על בסיס טיעונו של פרופ' וינרוט, קבע בית המשפט העליון הלכה תקדימית, לפיה כדי להגיש תובענה ייצוגית בעילת ההטעיה, על התובע להניח, כבר בשלב הבקשה לאישור תובענה ייצוגית, תשתית ראייתית לכך שחברי הקבוצה הסתמכו על הפרסומים בעת שהתקשרו עם בזק בינלאומי ובעקבות כך נגרם להם נזק. בית המשפט העליון קבע כי התובע כשל מלעשות כן, ובנסיבות אלה דחה את התביעה.
פסק דין זה היווה הלכה תקדימית בכל הנוגע לתביעות ייצוגיות צרכניות בעילת ההטעיה ומצוטט בפסקי דין רבים כמו גם בספרות המשפטית בנושא.