הספר "שם משמואל" על פרשת השבוע ומועדי ישראל מבוסס על דברי אביו של המחבר, בעל ה"אבני נזר" ומביא גם מדברי סבו הרבי מקוצק. אך ה"שם משמואל" פיתח את הדברים והוסיף להם נופך משלו, בבחינת "אין עומק שאין דרגה עמוקה ממנו"
המעיין בספר "שם משמואל" נפעם מן המקוריות ומזווית הראייה החדש, מן ההתאמה השלמה של המהלך לכלל המקורות ב"חשבון" מרהיב, ומן היופי המתעורר משלמות הדברים.
כל קטע בספר "שם משמואל" – מסב עונג צרוף. חן הוצק בשפתותיו, חן יוצא מן הכלל. נדיר וייחודי. יש חן שהוא שובה עין ויש חן שהוא שובה לב.
מכירים אנו לימוד בבקיאות, ולימוד בעיון. אבל, יש גם לימוד של הפנמה ושינוי. לימוד שבעקבותיו המעיין משתנה. הדברים חודרים אל ליבו. שובים את ליבו.
לימוד מפנים הוא ביטוי לאמת חדורה וחודרת ואין שובה לב ומהנה כדבר אמת (מתוך פתח דבר לספר)